הקדמה – מאמר זה אינו בא לערער איש, וגם לא לפגוע ברגשותיו, מאמר זה נותן אמת עכשווית, אמת קלאסית ואמיתית, אני נותן דוגמאות מהדת היהודית משום שהיא זו שמוכרת לי אך היא תקפה לכל דת באשר היא.
מה היא אותה אמת? מה נכון? מי צודק? למה? ועוד כל מיני מילים עם סימן שאלה בסוף.
מהיום בו אתה עובר את הגיל שבו אתה מפסיק לקבל את הכול כמובן מאליו ומתחיל לשאול שאלות המסע אל האמת שלך מתחיל, ולמען האמת המסע אף פעם לא נגמר, את התשובות לשאלות אתה לפעמים מוצא ולפעמים לא, פשוט ככה.
שנים רבות האדם מוצא נחמה בכל מיני תשובות "אלוהיות" לדברים שהוא אינו יכול להסביר, אני אנסה להסביר את האמת שלי, שאתם יכולים לקרוא לה היגיון.
ההיגיון היינו הגיון גלובלי שאינו נובע מידע מיסטי שצברתי אלא מהיגיון בסיסי שכולנו חיים בתוכו ולהיגיון הזה אתם יכולים לקרוא – הטבע.
האדם זקוק לצחוק, הוא צריך אהבה, הוא מפחד, הוא משתוקק לאושר אינסופי, וכמו אלה האדם צמא לאמונה והוא חייב להאמין במשהו, זה בטבע האדם, פעם לפני אלפי שנים ישבו אנשים מסביב למדורה ושאלו את עצמם למה הכול קורה איך שהוא קורה, למה יורד שלג? למה השמש תמיד באותו מיקום בשמיים שנה אחרי שנה? ולמה האדם שאותו כל כך אהבנו, מנהיג השבט, מת.
תשובות לא היו להם, הם חיפשו בכל מקום תשובה וכנראה שהם לא מצאו, אז הם הסתכלו לשמיים, בהו בכוכבים, חישבו חישובים, ויצרו אותו, הם יצרו את אלוהים.
אין דבר נוח מאלוהים, אלוהים נמצא בכל מקום, מקשיב לכם ואוהב אתכם, הוא גדול מכם וחזק מכם, הוא אחד ואתם 6 מיליארד הוא יודע הכול ושומע הכול, הוא רואה אתכם קוראים את המאמר הזה, ויום אחד הוא ייקח אתכם אליו ולכם אין שום שליטה על זה, מי אתם בכלל? אתם כלום, חוץ מהעובדה שאתם יצרתם אותו כדי שיהיה לכם נוח.
לדוגמה : בן אדם מאחר לאוטובוס בבוקר, יום אחרי יום ואומר לעצמו "כך אלוהים רוצה" תראו מה הוא עושה, הוא מאשים את אלוהים הטוב והחנון במעשים שלו בלי לקחת עליהם אחריות בסיסית, נניח ואותו אדם היה מאשים את עצמו כל יום באיחורים שלו והיה אומר לעצמו "אכזבתי את עצמי" מה היה קורה אז? הוא היה מפסיק לאחר משום שהוא אכזב את עצמו, ומה יותר נכון מזה? אין נכון מזה וצריך להבין אנחנו יצרנו את אלוהים כדי שלא ניקח על עצמנו אחריות.
דוגמה נוספת : אדם שאיבד קרוב שלו, משפחה או חבר, מה יאמר לעצמו? "כך אלוהים רצה, הוא צריך אותו למעלה בשמיים ובכלל אנחנו עוד ניפגש בגלגול הבא", מה יותר נוח מזה? אין נוח מזה, אבל יש הגיון שהלך לאיבוד בתהליך הנוח הזה שהוא "הטבע" אנחנו בני האדם, בעלי חיים בדיוק כמו הכלבים והחתולים והסוסים, אנחנו חיים ומתים, פשוט ככה, לא צריך לחפש תשובות בשמיים ולא צריך לחפש נוחות בשמיים, צריך להמשיך לצעוד ולשרוד, אך שכחנו את העובדה הבסיסית הזו, ואנו חיים במשך כל 70 השנה שלנו על הכדור בפחד מאלוהים שעלול לקחת אותנו בכל רגע, האם זה נכון? האם כך אנו צריכים לבזבז את כל חיינו? בפחד מהמוות? האם התפללנו מספיק?, ותרמנו לבית הכנסת מספיק? האם לא נזכה בגלגול נוסף משום שאכלנו שעה לפני סוף הצום או שטרפנו לחמנייה לפני צאת פסח? האם הפחד הזה הגיוני בכלל? האם הוא טבעי? לא. הוא לא, ואת זה צריך להבין, אין כוח אינסופי מעלינו, כולנו כאן חיים והולכים, בדיוק כפי שבאנו, ואין זמן אבל יש את כל הזמן בו עוד תחיו.
כדור הארץ קיים 4 מיליארד שנים ואנחנו חיים כאן 70 שנה, ביחס לגיל כדור הארץ אנו כאן ל-10 שניות בדיוק, האם נכון לחיות בפחד? האם נכון להגיד שמשהו קיים ב100% בלי לקבל הוכחה אחת? האם הצורך באמונה התמלא בפחד במקום באמונה עצמית? בעצמכם? האם ארון הקודש הוא בעצם מראה שאתם צריכים לשים מול עינכם? מי צודק? אני או אתם? אולי אף אחד? מה שבטוח הוא שיש צורך באמונה, וכשם שהתרבויות משתנות והאימפריות מתחלפות עם צרכי האדם, כך האמונה הישנה שאיתנו כבר 5000 שנים אולי ולא נכונה, האמונה הנוכחית כיום היא אמונה מיושנת וניתן לשנות אותה, בדיוק כמו אהבה ישנה שצריכה רענון או החלפה, כך האמונה שממררת ומאכזבת כל כך הרבה אנשים, צריכה להתחלף, לעבור מהעולם.
אנשים עוד יגידו "תסביר את הניסים, איך הים נחצה לשתיים ועברו בו בני ישראל?"
הים לא נחצה לשתיים, זה הכול פרשנויות שמפרשות ספר שמישהו כתב, הרי קיימת שאלה נצחית ששואלת "למה התכוון המשורר" אי אפשר לדעת למה התכוון משורר בזמן שכתב שיר או סיפור, כמו שאני כותב את השורות הללו, יש להן פרשנות אחת, ויכול להיות שבעוד 3000 שנים ימצאו את המאמר הזה ויתנו לו אלפי פרשנויות שונות ומשונות, התנ"ך היינו הבסיס לאמונה מסוימת אך הוא מפורש באלפי פירושים, מי צודק? קסוטו? רש"י?, ניתן להקביל זאת לשיעורי ספרות בהם לוקחים את השיר "קן לציפור" של חיים נחמן ביאליק ונותנים לו חמישה פירושים שונים עליהם בסוף השנה נבחנים, רק על הפירושים שנלמדו, אבל רגע, מה עם הפירוש של חיים נחמן ביאליק עצמו? האם הוא התכוון לכך שהציפור היא "אימא" ו-"הביצים" הם הבנים או שהוא התכוון לשיר כפשוטו, קן עם ביצים וציפור? ואם כבר מלמדים פרשנויות אז למה לא בוחנים את היצירתיות של התלמיד ונותנים לו לפרש את הכתוב?, זו בדיוק הבעיה, אין מקום להתפתחות אחרת בדת, יש רק אמת אחת עם אלפי פירושים אז מה היא בעצם הדת ואיפה האמת?
עוד ישאלו "ראה את זה, היה לו גידול ועכשיו הוא בריא, אם זה לא נס אלוהי..."
נחזור לרגע לבסיס, הבסיס בו אנחנו חיות ותו לא, החיות בהרבה מאד מקרים מבריאות כדרך הטבע ממחלות קשות מאד, כלב שנפצע ברגלו והפצע מזדהם בצורה חמורה מאד ברוב המקרים יבריא על ידי ליקוק המקום, ההבראה היא עד כדי כך בסיסית, הרוק שלו גורם לפצע להגליד, יכול להיות שגם אנחנו יכולים לרפא את עצמנו אך אמרו לי אתם, איך נוכל לדעת אם יש לנו את הכוח להבריא מעצמנו כאשר אנו "מאשימים" את אלוהים בכל המחלות?, ראו, אני אכן מאמין באמונה שיש לה כוח בלתי נלאה, אך יש לשים לב שהאמונה לא מתמקדת בישות דמיונית, אלא בכם, בעצמכם, אם הכלב יאמין שאלוהים יגרום לו להבריא ולא ילקק את הפצע סביר להניח שהוא פשוט יאבד את רגלו מהזיהום ואף ימות.
כך גם אנחנו, אם לא נאמין בעצמנו אנחנו פשוט נמות בלי לנסות לבד, אנחנו פשוט נמות כנועים לכוח בלתי נראה שהומצא לפני 5000 שנים שלא באמת קיים,
אז מה? מה עושים עכשיו שאין כלום מעלינו?
מסתכלים במראה ורואים לתוכנו ומאמינים בעצמנו, מציבים לעצמנו דברים שאנחנו לא מוכנים לעבור עליהם בשתיקה, דברים שמאכזבים כל אחד מאיתנו ומבקשים רק מעצמנו שלא יקרו שוב, מצד שני נציב לעצמנו דברים שהיינו רוצים מעצמנו שייקרו וכך נוכל אולי לשלוט בעצמנו.
המראה היא המזבח ואתם אלוהים, אם אנחנו יצרנו את אלוהים אז תהיו בטוחים בעצמכם כי אתם אלוהים, אם לא אלוהים אז תמצאו לעצמכם את המונח נכון בשבילכם, אתם, השם שלכם, האלוהים שלכם בעצמכם, הכול זה אתם.
